חוכמתם של אנשי כפר גלעדי 12.2.10

ראשוני "השומר", ארגון השמירה שהוקם בשנת 1909, נמצאו במצב עדין ומורכב. כדי לשמור על המושבות, היה עליהם להפגין כוח ונחישות, כדי להרתיע. אולם הם היו מעטים וההתיישבות היהודית אף היא הייתה קטנה ופזורה במרחבים גדולים ומוקפת יישובים ערביים. לכן "השומר" ביקש לפתח יחסי ידידות ולהימנע ככל האפשר מפגיעה בנפש. לפיכך למדו להכיר את השכנים ואת אורח חייהם. לפעמים היו למפשרים ובוררים בסכסוכים בין השכנים ובכך רכשו את ידידותם.

אנשי כפר גלעדי, אנשי ארגון "השומר", שהקימו את הקיבוץ בשנת 1916, הקימו את היישוב כדי לקבוע את גבולות הארץ ואת ייעודם כשומרים ראו בשמירה על גבול הצפון. הם הבינו היטב שכפר גלעדי, כישוב בודד המוקף מכל עבריו בערבים, לא יוכל להחזיק מעמד ולהתפתח ללא ידידות עם השכנים. לכן התייחסו לעניין כענף לכל דבר והשקיעו מחשבה, ימי עבודה וכספים כדי לקבל אורחים.
צריף הראשונים, על הגבעה, נודע בסביבה בפי כל בכינוי: "תחשיבה" (تَخْشِيبَة)- צריף העץ, בערבית. פעמים רבות השתתפו בשמחתם ובצערם של השכנים. שכניהם העריכו את נחישותם ועיקשותם אך גם את אופיים ואת תכונותיהם הטובות כבני אדם. החיים המשותפים והעבודה העצמית נראו בתחילה מוזרים מאוד בעיני השכנים. בתחילה לא הבינו כיצד המוכתר או נכבדים אחרים היו גם בין רועי הצאן וגורפי הזבל ברפת, אך עם הזמן התרגלו לכך. בנוסף לכך, משכו את תשומת ליבם של שכנים רחוקים ואנשים מהעיר שבאו ללמוד את דרכי עבודתם בחקלאות, במטעים וברפת. בזכות יחסי ידידות אלה, זכו להכרת טובה משכניהם גם במאורעות 1929 וגם בשנות "המרד הערבי" (1936 – 1939) ועד לפרוץ מלחמת העצמאות. לא אחת, ידידיהם הערבים סיכנו את נפשם והזהירו אותם מפני כל כוונה לפגוע בהם.

דרכם של אנשי כפר גלעדי עם הסביבה הערבית באה לידי ביטוי בזיכרונותיו של מאיר ספקטור- "אויבים שהיו לידידים". אנשי כפר גלעדי חזרו למקום לאחר פרשת תל-חי. הערבים התרשמו מגבורתם של המעטים מול הרבים, אך מצבו של הקיבוץ לא היה טוב. הם היו מעטים בנפש וברכוש, תלויים לאספקתם בכפרי הסביבה, אדמתם זרועה אבנים, חשופה מירק ועץ. בית אחד היה במקום והוא שימש לכל צורך ובכלל זה גם כחדר אורחים ורפת…אולם בביתם הייתה רוח טובה וידידות ולמרות העוני והדלות- רחשו השכנים כלפיהם כבוד והערכה. הם חדרו גם לאזור החולה, עם רכישת השטחים עליהם הוקמו דפנה ודן והקימו מחנה קטן לעובדים ולשומרים. אם קרו סכסוכים כלשהם, ניגשו לנכבדי הכפר, דיברו והזהירו. מספר ספקטור: "ועובדה היא – קשה לי להסבירה עד היום – שלמרות העוני והדלות שראו האורחים אצלנו, רחשו לנו כבוד והערכה…ידענו "להחניק" כל סכסוך בראשיתו, לבל יתלקח ללהבה והסביבה ידעה להעריך זאת" (ספר השומר, עמ' 372 – 373).

אחד המבחנים בהם עמדו, קשור לדרוזים, שהיו שכנים רחוקים, אך נחשבו לכוח העיקרי במרחב. בשנת 1921, כאשר בנו את הרפת, יחד עם קבוצת הבניין "אחווה" מגדוד העבודה והבנאים מצפת, עבד במקום חוצב מומחה, אף הוא מצפת, ערבי מכובד ממשפחה גדולה, שהייתה מסוכסכת בסכסוך גאולת דם עם הדרוזים. ביום חורף אחד, ירד גשם כבד וכל העובדים ישבו צפופים בחדר האוכל הקטן. לפתע הופיעה פלוגה ובה 15 רוכבים דרוזים, חמושים באקדחים וברובים ובראשם בנו של השייח' קאנג' ממג'דל שאמס, שהיה מנהיגם של הדרוזים בחרמון. כמה ימים לפני כן, נהרג שוב דרוזי בידי אחד מבני המשפחה הערבית מצפת. הדרוזים מצפת ביקשו את עזרתם של הדרוזים מהחרמון. מכיוון שנודע לדרוזים מהחרמון שאחד מבני המשפחה הערבית מצפת נמצא בכפר גלעדי, באו ודרשו להסגירו לידיהם. בזמן שדיברו הדרוזים, ישב הערבי הצפתי בחדר האוכל, כולו חיוור ורועד.

אנשי כפר גלעדי התייעצו ביניהם ולבסוף החליטו שלא למסור את האיש לידי הדרוזים. הם הסבירו לדרוזים שאינם מתערבים בענייניהם הפנימיים, לא ידוע להם מה הקשר בין האיש לבין משפחת הרוצחים, אך הם לא ימסרו אותו. שררה דומיה מתוחה. הדרוזים שתקו ואחר כך הסכימו וויתרו, אכלו ונסעו. השמועות על מה שקרה ועל עמידת הכבוד של אנשי כפר גלעדי התפשטו בכל הסביבה. הדרוזים עצמם העריכו את התנהגותם המכובדת של אנשי כפר גלעדי ומאז החלו ביקורים הדדיים ויחסי ידידות. אמנם הם דאגו תמיד שבמשק תהיינה שתיים-שלוש סוסות רכיבה אצילות ומאומנות היטב, כדי שיוכלו להשתתף במרוץ סוסים על פי המנהג, אך לא אהבת הכוח לשמו והרושם החיצוני אפיינו את דרכם.

הביטחון, מטבעו, חמקמק הוא וקשה להחזיק בו. חלק משמעותי ממנו הוא תכונות האופי הטובות- המתינות, הנדיבות, הכבוד והנאמנות לחברים. המופת באישיותם ובמעשיהם של אנשי כפר גלעדי ניכר בערכים- בחריצות, בעבודה, בקבלת אורחים, בכבוד לאנשי המקום ובלימוד תרבותם. הם הביאו עימם תנופה ותקווה חדשים- גם בחקלאות, במטעים וברפת. סקרנים באו מרחוק להתבונן באורח חייהם, במאבקם עם התנאים הקשים ובתושייה שגילו. חשוב לדעת לרכוש ידידים ולהחזיק בהם, להימנע ממריבות ומכוחנות שלא לצורך ולפעול במרחב מתוך כבוד לאחרים, לתפיסת עולמם ולדעותיהם. חוכמתם של אנשי כפר גלעדי צריכה להיות לנו למופת גם היום.

יצחק בן צבי ואחרים, ספר השומר, דביר, ת"א (1957)