פרשת תרומה/ הרב מאוריסיו בלטר 24.2.10

English follows Hebrew

איפה נמצא את אלוהים?

מדבר, שממה, הרגשה של בדידות באין סופיות.

תסכול מול הלא נודע.
אין אופק, רק מדבר.
קיבלנו תורה.
אבל אנו אבודים בהתלבטויות שלנו.
צריכים משהו שידריך אותנו. שישנה את הרגשות המעורבים.
איך נוכל להבטיח שאלוהים לא יעזוב אותנו?
שילווה אותנו במסע במדבר.
פתאום יש מצווה חדשה, לבנות משכן.
בפעם הראשונה מתבקש עם ישראל לבנות מקדש לה'.
האם אנו מבינים מהו משכן?

(א) וַיְדַבֵּר יְדֹוָד אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: (ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי: (ג) וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב וָכֶסֶף וּנְחשֶׁת: (ד) וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים: (ה) וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים וַעֲצֵי שִׁטִּים: (ו) שֶׁמֶן לַמָּאֹר בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים: (ז) אַבְנֵי שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים לָאֵפֹד וְלַחשֶׁן: (ח) וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם: (ספר שמות פרק כה)
המשכן היה אוהל גדול שנדד במדבר. קצת תמים לחשוב שאוהל יכול להכיל את אלוהים. כבר המלך שלמה שואל את השאלה:
")כז) כִּי הַאֻמְנָם יֵשֵׁב אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ אַף כִּי הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי: (ספר מלכים א פרק ח)"

אם כך, מה תפקידו של המקדש?
הרמב"ם מלמד אותנו שתפקידו הוא ההכנה הרוחנית של עם ישראל ברוח ההתגלות בהר סיני.
אחרים כמו כלי יקר ואברבנאל יתנו למשכן ערך סמלי בלבד, כל החפצים והפרטים של הפולחן במשכן, מייצגים רעיונות או עקרונות שחייבים להשתרש בנפש המאמין.
לפי המקובלים המשכן מייצג "מיקרוקוסמוס" שמגלה את האמיתות העמוקות ביותר על החיים ועל העולם כולו.
המדרש טוען שבניית המשכן הוא מעשה עדות ציבורית של עם ישראל אחרי מעשה עגל הזהב. (אפילו שלפי הסדר בתורה הוא מתרחש מאוחר יותר)

אז מה תפקידו של המשכן...... המלך שלמה חוזר ומלמד אותנו על תפקידו
(יב) הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה בֹנֶה אִם תֵּלֵךְ בְּחֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשֶׂה וְשָׁמַרְתָּ אֶת כָּל מִצְוֹתַי לָלֶכֶת בָּהֶם וַהֲקִמֹתִי אֶת דְּבָרִי אִתָּךְ אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל דָּוִד אָבִיךָ:(יג) וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא אֶעֱזֹב אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל: (ספר מלכים א פרק ו)
הבית הוא אמצעי בחיפוש קדושה, הרוחניות, קשר עם אלוהים אבל לא הרוחניות, הקדושה, הקשר עם אלוהים עצמו.
הקדושה ביהדות מונחת רק על בני אדם ולא על מבנים או חפצים.
בפסוקים שלנו המילים "ליבם" "ובתוכם" מתחברים כאן ברעיון מהפכני, האדם חייב קודם כל לפתוח את ליבו " כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ"
אם הוא לא מוכן לנדב קודם כל את ליבו, אז אלוהים לא יכול לשכון בתוכו.
התרומה במובן הזה היא מעבר למישור הכספי/כלכלי/חומרי והופכת להיות המפתח של החיים הרוחניים של האדם. לא התרומה תאפשר את הקשר העמוק עם אלוהים אלא הכוונה, פתיחות הלב.
כמו שמלמד רבי מנדל מקוצק ששאל את תלמידיו:
איפה נמצא אלוהים ? מופתעים משאלת רבם, ענו התלמידים בלעג : "אין שאלה! העולם כולו מלא באלוהים."
הרב לימד אז, פעמים ביום אנו מתפללים קריאת שמע. בפרק הראשון "וְאָהַבְתָּ" אנו אומרים "וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ:" ברגע שהדברים באמת בליבנו אנו יכולים להזמין את אלוהים ולהפוך את עצמנו למשכן.
רבי מנדל מקוצק מלמד אותנו שזאת היא המשימה, לבנות משכן בליבנו.

ומחשבה נוספת: בפרשה כתוב: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי"
המשכן נבנה לפי המסורת "מכל איש". כל איש שרוצה להשתתף בבית המשכן זכותו לעשות זאת. לפיכך, המשכן שייך לכל מי שחולק בגורלו. וזה גם תקף להיום. המקומות הקדושים של עם ישראל (קרי הכותל המערבי) לא שייכים לקבוצה מתוך העם אלא לעם כולו.

משכן יכולים לבנות רק באמונה ובפתיחות לב. התרומה היא הכלי שיוכיח שאנו מוכנים לתת מעצמנו כדי לקבל את אלוהים. בלי לתת לא נוכל לקבל. בלי לפתוח את הלב לא נצליח להביא את אלוהים לחיינו.

Where Can We Find God?

Desert, wilderness, a feeling of loneliness in the infinity, frustration from the unknown. No horizon, only desert.
We have just received the Torah, but we are lost in our indecisions. We need somebody, something to guide us. Something, that will change our mixed feelings. How can we be sure that God will not abandon us? That He will be with us on our journey in the desert.
Suddenly, a new command: to build a home for God, the Tabernacle. It is the first time that the people of Israel were asked to build a temple for God. Do we understand the meaning of the Temple? What is the Temple?
“And the LORD spoke unto Moses, saying: 'Speak unto the children of Israel, that they take for Me an offering; of every man whose heart maketh him willing ye shall take My offering. And this is the offering which ye shall take of them: gold, and silver, and brass; and blue, and purple, and scarlet, and fine linen, and goats' hair; and rams' skins dyed red, and sealskins, and acacia-wood; oil for the light, spices for the anointing oil, and for the sweet incense; onyx stones, and stones to be set, for the ephod, and for the breastplate. And let them make Me a sanctuary, that I may dwell among them.” (Exodus 25:1-8).
The Tabernacle was a big tent that wandered in the desert. It is naïve to think that a tent can contain God. King Solomon asked the question:
“But will God in very truth dwell on the earth? behold, heaven and the heaven of heavens cannot contain Thee; how much less this house that I have builded!” (Kings 1, 8:27).
What was the Tabernacle’s task? Rambam teaches us that the task was the spiritual preparation of the people of Israel in the spirit of the revelation at Mount. Sinai.
Others, Kli Yakar and Abarbanel give the Tabernacle only a symbolic value. All the things and the details of the religious ritual in the Tabernacle represent ideas or principles that must be rooted in a believer’s heart.
The Kabbalists say that the Tabernacle represents a “microcosm” that reveals the deepest truths on life and on the whole world.
The Midrash claims that building the Tabernacle was a public testimony of the people of Israel after they made the Golden Calf (although according to the Torah the building of the Tabernacle was much later).
So, what is really the Tabernacle’s task? King Solomon teaches us again on this task:
“'As for this house which thou art building, if thou wilt walk in My statutes, and execute Mine ordinances, and keep all My commandments to walk in them; then will I establish My word with thee, which I spoke unto David thy father; in that I will dwell therein among the children of Israel, and will not forsake My people Israel.'” (Kings 1, 6:12-13).
God’s home is an instrument in searching for holiness, spirituality, connection with God, but it is not the holiness or spirituality or the connection with God.
In Judaism sanctity is in the hands of people not in buildings or objects.
In our verses, the words “whose heart” and “among them” are connected in a revolutionary idea: man must first open his heart “every man whose heart maketh him willing”.
If man’s heart does not make him willing, God can not dwell within him.
The donation, the truma, in this sense, is above the materialistic level, it became the key of man’s spiritual life. It is not the donation that will bring the deep connection with God, but the devotion and heart opening.
Rabbi Mendel from Kutzk asked his students “where is God”,and the students laughed and responded: The whole world is full of God.
The rabbi taught then that twice a day we say the “Shma”. In the first paragraph: “and you shall love”, we say “And these words, which I command thee this day, shall be upon thy heart;”. If the words are really in our hearts, we can invite God to dwell among us and turn ourselves to a Tabernacle.
Rabbi Mendel from Kutzk teaches us that our task is to build a Tabernacle in our hearts.
Another thought: In our Parasha it is written “'Speak unto the children of Israel, that they take for Me an offering; of every man whose heart maketh him willing ye shall take My offering.”.
According to the tradition the Tabernacle was built from each man. It is everybody’s right to participate in building of the Tabernacle, and belongs, to everyone who shares its fate, even till now. The holy sites, such as the Western Wall, do not belong to a group of people, but to all the people of Israel.
The Tabernacle can be built only with faith and an open heart, the donation is an instrument to prove that we are ready to give something from ourselves in order to accept God. Without giving we can not receive. Without opening our hearts we will never succeed in bringing God into our lives.
Shabat Shalom