על חתונה הודית, יוגה וחג חנוכה 13.4.10

4.12.07
אהלן,
אז היינו בחתונה ברישיקש. חתונה הודית אמיתית, של זוג מהעיר. במשך שלושה ימים הלך ונבנה מול החלון שלנו אולם חתונות מפואר, עשוי מוטות ברזל ובד. ביררנו מה קורה, וזה מה שנאמר וגם הוזמנו.

האירוע התחיל במסעו של החתן מהמלון הסמוך לאולם. החתן, על סוס אציל, לבוש מחלצות פאר ממיטב בגדי הודו, על ראשו מעין כתר זהב, והסוס גם הוא מעוצב ומקושט. תופים וחצוצרות לפניו והמשפחה מפזזת ומרקדת בקצב שמחה מדליק ומדביק. מי שמכיר את שירי החתונות של גורן ברגוביץ' - זה הקצב.
בהגיעם לאולם, התיישב הבחור על הבמה המפוארת, וכולם הלכו לאכול. שפע של מזון לכל מי שהגיע, לא ספרו מנות לא ביקשו לאשר, כירה לכל. ארוחה חמה, מנות אחרונות וכל מה שבינן. ו...בעצם זהו. החתן עדיין על הבמה, שיירי המזון, באולם נפרד, על הרצפה, כולם, אין פחים, גמרת לאכול, עזבת את הצלחת על הרצפה במקום, הכלים רובם מעלים אכילים לפרות שיגיעו למחרת לכשיפורק אולם הבד.
הכלה עדיין בדרכה האיטית, למרות היותה שכנה מפינת הרחוב, מוזיקת ריקודים, הודית ומערבית לחילופין, לבחורים הרוקדים ובת אחת או שתיים המודרניות.
לאחר שעה ארוכה הגיעה הכלה, לבושת פאר, אריגים בצבע אדום ורקום זהב, כנהוג לכלות, צבע האהבה. על פניה ידיה וצווארה מלוא תכשיטים צבעוניים וזהב, מלווה בצלמים ובתזמורת גם היא, אל האולם, ולאט לאט, במבט קפוא, התקרבה אל הבמה עליה החתן במבט קפוא משלו. צריך לדעת שייתכן שזו פגישתם השנייה בלבד, כי מרבית החתונות הן סידור של המשפחות והצעירים רק מבצעים הוראות, או שלא נפגשו כלל וזו פגישתם הראשונה. שמא הם מודאגים מהמפגש המיני הראשון של כל אחד או אחת מהם, שייערך עוד בערב עצמו. יש לחץ, שמא מציפיות ההורים לנכדים כבר ומיד, אולי בכלל לא רצו את החתונה הזו? ומה לא.
הכלה הגיעה אל הבימה והחלה סדרת צילומים שנמשכה מעל לשעה, ואז פרשנו כשהמוזיקה נמשכה עד לשעות הקטנות, ובערך ב4- לפנות בוקר נשמע תיפוף קצוב, סימן שהזוג בדרכו למלון בליווי מלא.
מה נגיד לכם, חוויה מהחיים. טקס לא היה, כי בעצם במשך היום כולו ולמחרת מסתובבות המשפחות בין אנשי דת ומקדשים שונים לקבל ברכות והורוסקופים ושאר מעשי מזל ונבואה. בבוקר היה האולם כעיי חורבות, בדים מתנופפים לכל עבר, ערימות אשפה על הרצפה, ותוך יום לא היה זכר. הפקה, הפקה.
ומה חדש באולם היוגה? למרבה הפלא, לא מרגישים עייפים אחרי תרגולים. כל יום כ-7 שעות וההרגשה מרעננת מכל הבחינות. זאת ועוד, הלמידה על הקשרים הבלתי מנותקים בין גוף, נפש, קוסמוס, מולידה תובנות חדשות מדי יום. לומדים על תזונה וסוגי אופי, הנטייה למחלות באי-האיזון ומבלי לדעת איך - כל אמירה נשמעת נכונה גם לאוזניים מערביות וגם ללאה, שמבינה בריאות.
קצת קשה לה לקבל, אבל מה לעשות? הם אומרים נכון. "העולם השלישי", כמו שהמערב קורא לו, יודע יותר ומתייחס לשלם הרבה יותר ממה שאנחנו, הקוראים לעצמנו "העולם הנאור". בבריאות המערבית, חילקו את גוף ונפש האדם בין המון מתפרנסים שאין ביניהם קשר, והם אמורים להבריא אותך. פעם, בזמנים עברו, היה רופא הודי מקבל שכר אם הקליינט שלו היה בריא, וכשחלה - לא קיבל כסף. הגיוני? מלמדים אותנו על שטיפות, הקאות בבוקר לשטיפת המערכת, על חומרים מיותרים ועוד ועוד. יש משהו מדהים בלחיות בארץ שהיא "כמעט" וללמוד עד כמה פתטי העולם המודרני המתקדם ממנו באנו.
הודו ארץ עשירה מאוד. צפון הודו שופע מים והקרקע פורייה. המון חקלאות, יופי עוצר נשימה, אנשים טובים ובדרך כלל שמחים ואופטימיים. היא מייצרת כמעט הכל לעצמה. כלי רכב מכל הסוגים - שליטה כמעט מלאה של מפעלי הרכב ההודיים בכבישים, ציוד מכני, אלקטרוני, מזון ביגוד... בעצם הכל.
המטבח ההודי מגוון באופן בלתי רגיל וטעים. ההודי לא מבין מדוע הישראלים מתרגזים כשהוא מרמה קצת או מעגל פינות. הכל כאן באווירה של קבלת הזולת וקבלת המציאות, ובעיקר בקלילות ובחיוך. לעומתנו, הזקוקים לבחון כל אירוע במנצח או מפסיד, ולהפסיד זה אסון, ויש תמיד אשם להפסד. לא פלא שעם כל אלה, הרבה מהצעירים הישראלים אוהבים להיות כאן, ממש אחרת ממש שונה, ונותן תשובות לכמה מהשאלות הקרדינליות של החיים. חמיסת הרוחניות על ידי האורתודוקסים בארץ, בעזרת אדישות החילונים, לעומת הנגישות והרכות כאן, עושים את שלהם. אפשר להבין.
יום שלישי, נר ראשון של חנוכה, ארגנו הדלקת נרות לישראלים שביוגה ולאחרים, קנינו צלוחיות חרס בהן מדליקים נרות כשמשיטים פרחים על הגנגה, פתילים ושמן לבעירה, טקס כפי שעיצבנו בקבוצת למידה של "אורנים" במשגב, שירים וגיטרה... וכך נעשה בכל ערב מערבי החג. הישראלים (בעיקר בנות) כאן ששים אלי חג, ויש למה לצפות.
מקווים שיהיה חג שמח ושהדלקת הנרות בשיטת מוסיף והולך, מנר אחד לשמונה, תשפיע אופטימיות ותקווה בלב המדליקים והמדליקות.
לאה ודובי מרישיקש - הודו.